הכרעת דין בתיק ת"ד 5209-05-11

1.            כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו רשלנות (עבירה על סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 (להלן: " הפקודה")), גרימת תאונה (עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: " התקנות")), אי מתן זכות קדימה (עבירה על תקנה 64(א)(2) לתקנות), נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודה) ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי, תש"ל- 1970).

כתב האישום

2.            על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום, ביום 07/08/08 סמוך לשעה 21:00 נהג הנאשם רכב פרטי ונסע בכביש 1 מכיוון ירושלים לכיוון יריחו. בהגיעו לצומת הפונה לכיוון יריחו, הוא נהג ברשלנות כאשר פנה שמאלה והתנגש ברכב אחר שהגיע מהכיוון הנגדי של כיוון נסיעתו.

באותן הנסיבות נהג הנאשם כאשר רישיון הנהיגה שלו פסול ביודעין וכאשר לא היתה על שימושו ברכב פוליסת ביטוח בת תוקף.

רשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב המעורב ועל ידי כך גרם לתאונת דרכים בה נחבלו בגופם נהגת הרכב המעורב, הנאשם וארבעה נוסעים ברכבו וכן כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

3.            בתשובתו לאישום כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וטען כי לא הוא נהג ברכב אם כי גב' אחלאס אבו אלדבעאת (להלן: " אחלאס"). על כן התיק נקבע לשמיעת ראיות.

4.            בדיון ההוכחות העיד מטעם המאשימה שוטר הסיור רס"ר גיא קוקה (להלן: " שוטר הסיור"), בוחן התנועה רס"מ יהודה זרגרי (להלן: " הבוחן") והנהגת המעורבת גב' אפרת סילבן (להלן: "הנהגת המעורבת"). כמו כן הוגשו מזכרים, סקיצה, תמונות, דו"ח בוחן עדויות הנאשם והמעורבים.

5.            מטעם הנאשם העיד הנאשם, ושתי נוסעות ברכבו, הגב איחלאס וגב' אמאל אבו סנינה.

גדר המחלוקת

6.            המחלוקת העיקרית בתיק זה ניתן לחלק לשני חלקים:

זהות הנהג ברכב הנאשם: לטענת המאשימה מי שנהג ברכב בעת ארוע התאונה הוא הנאשם ואילו הנאשם טוען כי לא נהג ברכב אם כי גב' אחלאס זאת שנהגה ברכב בעת ארוע התאונה.

האחרית לתאונה: לטענת המאשימה, התאונה ארעה עקב רשלנותו של הנאשם ואילו הנאשם טוען כי התאונה ארעה עקב מהירות מופרזת של נהגת הרכב המעורב וסטייתה לעבר רכבו.

7.            כבר כעת אומר כי השתכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה וכן כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו; ולכן החלטתי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ביחס לזהות הנהג ברכב הנאשם

8.            לא היתה מחלוקת כי רשיונו של הנאשם היה פסול נכון ליום התאונה.

9.            נהגת הרכב המעורב- גב' סוליבן- עשתה עלי רושם של עדה אמינה שמספרת את האמת. לטענתה, היא נסעה מכיוון כללי קליה לכיוון כללי ירושלים ובהגיעה לצומת יריחו החל הנאשם לפנות שמאלה ואז ארעה התנגשות בין רכבה לרכב הנאשם.

לטענתה, הנאשם ישב מאחורי ההגה והיא זוכרת בוודאות כמה שניות לפני ההתנגשות שהיא הסתכלה עליו ראתה את פניו כאשר הוא מאחורי ההגה ( עמ' 4 ש' 18 לפרוטוקול). בנוסף, טענה המעורבת כי לאחר ההתנגשות הנאשם יצא מדלת הנהג ונשען על רכבו מהצד של הנהג ( עמ' 4 שורה 22 לפרוטוקול). כמו כן, העידה הנהגת המעורבת כי לאחר ההתנגשות יצאה מרכבה וניגשה לעבר רכב הנאשם שם מצאה את הנאשם עדיין יושב מאחורי ההגה ולא יצא מרכבו ( עמ' 6 ש' 18 לפרוטוקול). בכך לא היה ספק בעיניי כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בעת ארוע התאונה.

10.        אם לא די בגרסתה של נהגת הרכב המעורב בעניין זה, הרי חיזוק לדבריה ניתן למצוא בעדות שוטר הסיור, אשר הגיע מייד לאחר התאונה. לטענתו "כאשר הגעתי למקום האירוע הנאשם היה בסביבת דלת הנהג" ( עמ' 1 שורה 18 לפרוטוקול).

11.        אינני מקבל גרסת הנאשם לפיה מי שנהג ברכב היא אחלאס. ראשית מהסיבה שעל פי עדות שוטר הסיור, אשר הגיע למקום מייד לאחר התאונה, ניתן ללמוד כי הוא מצא את אחלאס יושבת במושב שליד הנהג. בנוסף, על פי התעודה הרפואית של אחלאס שהוגשה מטעם המאשימה, צויינה העובדה כי היא נפגעה בתאונה כנוסעת ברכב ולא כנהגת ברכב. הנאשם ניסה להסביר הימצאותה של אחלאס במושב שליד הנהג בטענה כי הוא הרים אותה והזיז אותה עקב פגיעתה, אולם טענה זו הופרכה על ידי אחלאס עצמה ( עמ' 17 ש' 19-20 לפרוטוקול). ניסיון לתקן גרסה זו של אחלאס, ע"י הפניית שאלה אליה בחקירה חוזרת, לא הצליח והיא נשארה דבקה בגרסתה כי הנאשם לא הזיז אותה ממקומה למושב שליד הנהג ( ש' 9 עמ' 19 לפרוטוקול).